ביום העצמאות זכיתי לבקר בכמה מוזיאונים ואתרים היסטוריים מאוד מסקרנים. ובתור אחת שמוצאת את עצמה לפעמיים משתעממת במקומות מסוג כזה – היה לי מאוד מעניין ויצאתי עם חוויה טובה מאוד.
כנראה שסוד הקסם הוא...
שילוב של תרבות אותנטית, עם פריטי אספנות וינטג׳, והסיפור שמחבר הכל יחד.
אז איפה ביקרתי?
לטיול יצאתי עם אבא שלי, חובב מושבע של טיולים, היסטוריה, ומורשת.
ועם דוד שלי, שתמיד אוהב להצטרף אלינו.
- רכבת העמק: פתחנו את היום ברכבת העמק בכפר יהושע. הסיור במקום היה מלווה בהדרכה שסיפרה את הסיפור של הרכבת שנבנתה בשנת 1904 על ידי התורכים. מאוד אהבתי את השימור של המבנים העתיקים מלפני 100 שנה. זה היה קצר ומעניין.
- המרכז למורשת הצ׳רקסית: אחרי זה נסענו לכפר כמא. זה הוא כפר צרקסי ציורי עם בתי אבן ואנשים חמים. זה הזכיר לי את קצת את הכפרים ביוון. ביקרנו שם במוזיאון המורשת שלהם שהסביר על ההיסטוריה של העם הזה, התרבות, והמנהגים, וכלל גם מופע ריקודים יפה.
נ.ב. אם יוצא לכם להיות שם על תוותרו על כנאפה חסוס או על ביקור במחלבת אלברוס
כפר כמא
3. מוזיאון המייסדים מעלות תרחישא: לבסוף הגענו למעלות תרשיחא. שם קיבל אותנו בצלאל שהיה אחראי על הקמת את המוזיאון הזה. כשתפגשו אותו אתם תראו שהוא בנאדם עם אישיות ייחודית ובולטת. הוא בחר להציג את כל המוזיאון בדרך של סיפור ויזואלי אותנטי- בשילוב עם עשרות פריטי אספנות וינטג' שמעשירים את החוויה. שעתיים סיור הרגיש כמו חצי שעה, והרבה מזה בזכות הדרך שהוא העביר אותו.
בחרתי לתת לכן טעימה מהמוזיאון: כדי שתתלהבו יחד איתי
הנושא המרכזי של המוזיאון עוסק ביהודי מרוקו ותקופת העלייה שלהם לארץ. בצלאל גם הדגים גם את השוני התרבותי בין העדות השונות שעלו לארץ- מבחינת סגנון לבוש, מסורת מנהגים וכדומה.
בתמונה אפשר לראות איך הוא הציג את השוני בין יהודי מרוקו בהתאם לנראות הסלון שלהן- מבחינת המעמד, סטטוס חברתי והסגנון חיים שהם חיו במרוקו.
אגב: כמעט כל את הריהוט, הכלים, והשטיחים הוא הביא הישר ממרוקו.
לאחר מכן נכנסו למסדרונות השוק במרוקו שהוא דימה באמצעות- קולות רקע, חפצים אותנטיים שהוא הביא מהשוק במרוקו, והסיפורים המעניינים שלו.
בהמשך קופצים כבר לעליית היהודים לארץ. "בשנות ה60 הוקמו בעיירות הפיתוח בישראל מפעלי טקסטיל רבים, שהיו מקור תעסוקה מרכזי, בעיקר עבור נשים. במעלות הוקמו מפעלי גיבור, לייצור גרבונים; הנשר, לפיג'מות; ופרימטקס לסריגים.
רבות מנשות מעלות, שהיו מיומנות, במאלכת התפירה והריקמה, התפרנסו מתפירת בגדים לפי מידה בבתיהן.
חוברות 'בורדה' הביאו את בשורת האופנה מבירות העולם, וכך יכלו נשות מעלות ללבוש את מיטב דגמי האופנה שתפרו בעצמן." (מתוך תיאור כתוב במוזיאון)
בתמונה אפשר לראות הדמיה של מכולת משנות ה60 באמצעות פרטי אספנות.
חוץ מזה הוא גם עשה הדמיה מדהימה של מכולה משנות ה60, וחייבת לציין שבעייני היופי הפשוט שלה עושה את כל הקסם. הוא ריהט את הסלון, מטבח, חדר אוכל, והחדר שינה הכל ברוח התקופה בארץ. וכמובן שהוא השתמש בפרטי ריהוט וינטג', שגרמו לי לרצות לקחת הכל לבית שלי.
לסיום אשמח לשמוע את דעתכם
האם אתם חושבים שיש דבר כזה אופנת וינטג' ישראלית? כמו שהיה קל להפריד בין סגנון וינטג' איטלקי, צרפתי, ואפילו אמריקאי.
לדעתי: לא הספיקה להתגבש אופנה ישראלית עד הסוף- וזה בגלל שבתחילת קום המדינה היה 'בלאגן' אחד גדול עם כל השילובים של העדות, התרבויות שונות, ובהתאם סגנונות לבוש שונים. ובהמשך לאט לאט האופנה בארץ הושפעה בעיקר מטרדנים בעולם. לצערי אני חושבת גם לא יהיה בעתיד כי הפכנו ל'כפר גלובלי'.
אז זהו להפעם. מזמינה אותך להירשם לניוזלטר
